יומן קריאה ליסודי (סיפור קצר) - לשנה הבאה בירושלים / יום כיפור

קראו את הסיפור הקצר המרגש, מומלץ לכיתות ב'-ד'

לשנה הבאה בירושלים – סיפור לימים נוראים על היהודים בברית המועצות בתקופה בה אסרו השלטונות על קיום היהדות. -סיפור מאת חגית אהרונוף, משרד החינוך האגף לתכניות לימודים, הוצאת מעלות תל אביב תשנ"ג.

הורידו את הסיפור לקריאה:

תהליך השיעור:

לאחר קריאת הסיפור פתחו בדיון:

מדוע חגגו היהודים את יום כיפור בסתר?
מדוע רק עכשיו הילדים בוריס ואנטולי גילו על יהודתם?
מדוע לדעתכם היה חשוב להוריהם של בוריס ואנטולי לשמור על המסורת היהודים על אף שזה מעמיד אותם בסכנה מול הרשויות?

רקע למורים:

כחלק מהאידאולוגיה האנטי-דתית בה נקטו הקומוניסטים, עוד לפני התבססותה של ברית המועצות כיישות מדינית ולאחר מהפכת אוקטובר ב-1917, נקטו הרשויות במדיניות אנטי-יהודית במובן הדתי של המילה יהדות, וזאת אף על פי שלנין עצמו הביע התנגדות לאנטישמיות.

ב-1919 כחלק ממדיניות כוללת נגד ארגוני דת ביטלו הרשויות את ארגונן של מועצות הקהילות היהודיות, שהיו אחראיות על תחזוקת בתי כנסת. במפלגה השלטת הוקמה מחלקה יהודית מיוחדת - היבסקציה, שתפקידה היה טיפול והפקת תעמולה נגד היהדות כדת, ונגד הרבנים ואנשי הדת. כ-5,000 בתי כנסת היו קיימים טרם המהפכה הבולשוויקית בשטח שתפסה ברית המועצות, וכמעט כולם נסגרו.

עד לתקופת הטיהורים הגדולים של סטלין. בשנת 1927 נעצר הרב יוסף יצחק שניאורסון שהיה אחד הלוחמים המרכזיים לשימור היהדות בברית המועצות. הוא שוחרר בעקבות לחץ בינלאומי ועזב את ברית המועצות לקראת סוף 1927. בעקבות מחאות בפולין על רדיפת היהדות בברית המועצות, במרץ 1928 החתימו הג.פ.או. שלושים ואחד רבנים על איגרת שטענה שאין רדיפות של היהדות ברוסיה. לאחר שפורסם מחוץ לברית המועצות שהאיגרת נחתמה תחת איומים, שבו והחתימו מספר רבנים בסוף 1928 על איגרת שהכחישה שהחתימה הקודמת ניתנה תחת לחץ.

אומנם לא היה חוק בבריה"מ אשר אסר על חגיגה דתית, אבל אנשים שחגגו דת פעמים רבות נעצרו בטענה של פעילות נאטי סובטיית או ריגול (למדו שפה זרה - עברית). לכן החגיגות נעשו בסתר.